רמ"ש (מחוזי מרכז) 78829-12-24 נ. ל נ' ת. ל (נבו 19.1.2025)

קבלת ערעור על פסיקת מזונות זמניים, במסגרתו קיבל ביהמ"ש המחוזי את טענות מרשתי והעלה את מזונות הקטינים, תוך שהוא קובע על תשלומי מחציות מופחתים של 40% למרשתי. 

לקריאת פסק הדין לחצו כאן

להלן תמצית פסק הדין;

בקשות רשות לערער על החלטת ביהמ"ש לענייני משפחה במסגרתה קיבל ביהמ"ש באופן חלקי את בקשת האב ("המבקש") להפחתת חיובו במזונות הזמניים של ילדיהם הקטינים (קטני קטנים) של הצדדים בשל שינוי נסיבות, שעיקרו בהרחבת זמני השהות עם המבקש. המבקש טען בבקשתו כי שגה בימ"ש קמא בשיעור ההפחתה של חיוב המזונות ובמיוחד דמי המדור. האם (המשיבה") טענה כי שגה בימ"ש קמא בעצם קביעתו כי חל שינוי נסיבות המצדיק את הפחתת המזונות בנסיבות העניין.

.

ביהמ"ש דן בבקשות כבערעורים וקיבל את הערעורים באופן חלקי:

ככלל, לא תתערב ערכאת הערעור בפסיקת מזונות של הערכאה הדיונית, ודאי כאשר עסקינן במזונות זמניים אשר עשויים להשתנות עם שמיעת כלל הראיות, אלא אם כן נמצא כי נפלה טעות של ממש בקביעתם אשר יש בה לפגוע פגיעה ממשית בזכויותיו של בעל דין. 

במקרה הנדון נמצא כי ראוי להתערב ברכיבים כאלה ואחרים בתחשיבו של בימ"ש קמא, באופן המצדיק את קבלת הערעורים באופן חלקי.  

לא נמצא מקום להתערב בקביעות העובדתיות של בימ"ש קמא, הן באשר לעצם העובדה שחל שינוי נסיבות מהותי (יציאת המשיבה לעבודה והרחבה משמעותית של זמני שהות המבקש עם ילדיו) והן באשר לשיעור הכנסתם הפנויה של הצדדים (אף כי אפשר שקביעות אלו תשתננה אחר שמיעת ההוכחות). אף לא נמצא להתערב בקביעה לעניין עלות נסיעות המבקש. זאת ועוד, כיוון שחיוב המזונות הזמניים נוגע לקטני קטינים, כשהדין העברי מטיל לשכם האב את מלוא נטל הנשיאה במזונותיהם, הרי שדקדוק בפרטי שיעורי ההשתכרות אינו נדרש בשלב זה, ועיקר שימת הלב תופנה לחלוקת זמני השהות, כאשר ההנחה היא שכל הורה נושא במזונות הקטינים שעה שהם שוהים עמו. אין ללמוד מכך כי יש להתעלם לחלוטין משיעור השתכרות הצדדים ביחס למזונות קטני קטינים, שכן שיעור זה יש לו חשיבות לעניין קביעת צרכיהם, כשם שאפשר שבנתונים חריגים תהא לו חשיבות אף ביחס לשיעור החיוב.

גם אחר שנמצא כי חל שינוי נסיבות המתבטא ביציאת המשיבה לעבודה, דבר נותן בידיה הכנסה חודשית שלא הייתה בעת קביעת המזונות הזמניים הראשונית, ובהרחבת זמני השהות של המבקש עם הקטינים, עדיין יש להוסיף ולבחון האם שינוי זה יש בו להצדיק את שינוי שעור המזונות בהתייחס לכלל הפרמטרים, דוגמת יכולתם הכלכלית של הצדדים, פערי השתכרותם, השקעתם בטיפול בקטינים וכיו"ב.  

מכיוון ששינוי הנסיבות בנדון עניינו בעיקר בהרחבת זמני השהות, הרי שעסקינן בקטינים הנדרשים לשני בתים, וכאן (ע"פ הפסיקה) צרכיהם עולים – נוכח הידרשותם לכפל בחלק מצרכיהם – בין 2,250 ₪ ל-2,600 ₪ לחודש לכל קטין. ואם כן, בנדון גם אם נעמיד את צרכיו של כל קטין מטעמי זהירות על 2,250 ₪, הרי שנוכח גילם של הקטינים (מקטני קטינים) מחויב האב לשאת במלוא צרכי הקטין ומכיוון שאלו שוהים עמו 6/14 מהזמן, יש להעמידו על 1285 ₪ במעוגל לכל קטין החל מ-12/24. כמו כן, בהינתן הפערים הנחזים ביכולות הצדדים ובהינתן שעסקינן בקטני קטינים, נמצא להורות כי הוצאות החינוך והרפואה יחולקו בין הצדדים באופן שהמבקש יישא ב 60% מהוצאות אלו ואילו המשיבה ב 40%.  

אשר לסוגיית אחזקת המדור (להבדיל מדמי המדור המשולמים בגין שכירות וכד'). אכן לעיתים בתי המשפט נוהגים לחלק בין חישוב המזונות לחישוב עלויות אחזקת המדור. אין מקום לחילוק זה בהינתן שרכיב המזונות הכללי כולל בחובו גם את הוצאות אחזקת מדורו של הקטין (חלקו היחסי בהוצאות החשמל, מים, ארנונה וכד'). הוצאת רכיב זה מתחשיב המזונות הכולל תוך קביעה כי על ההורה לשאת בחלק יחסי עבור הקטין בגינם גורמת לפנקסנות, סרבול ודרישה חודשית להמצאת חשבונות, ללא טעם של ממש. בפסיקות בתי המשפט המחשבות את צרכיו ומזונותיו הסבירים של קטין נכללו למעשה גם חלקו בהוצאות הבית. לפיכך אין מקום לתוספת של 200 ₪ שנקבעה ע"י בימ"ש קמא בגין אחזקת מדור.

אשר לחיוב המשיב במלוא 40% מעלויות המדור הנגזרות מדמי השכירות המשולמים ע"י המשיבה. כאן דומה כי שגה בימ"ש קמא בכך שלא הפחית מחיובו של המשיב את עלויות המדור הנחסכות מהמשיבה בעת לינת הקטינים עמו.  ע"פ הפסיקה, חיוב המדור נעשה בדרך של חישוב מדור סביר בנסיבות העניין. בנדון יש להעמיד את עלויות המדור על 5,000 ₪ שזה לערך הסכום לו נדרש כל אחד מההורים כדמי שכירות, כשאין לקבל את טענת המבקש כי עסקינן בחוזה פקטיבי בין המשיבה לאמה שכן אין כל סיבה שהסבתא תדרש להלין את נכדיה על חשבונה תחת חובת האב לעשות כן. מתוך סכום זה חלקם של הקטינים עומד על 40%. לפיכך יש להעמיד את חלקו של המבקש מ-12/24 על 1,150 ₪ בלבד.